כלל חב' לביטוח בע"מ נ' עיצוב במה בע"מ

פסק דין

1.תביעת שיבוב הוגשה בגין תשלומי התובעת למבוטחת (להלן - "הנהגת") אשר רכבה ניזוק בתאונה בה היתה מעורבת משאית שבבעלות של הנתבעת, בה נהג העד מטעמה (להלן - "הנהג").

2.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה וכל נהג, טוען לאחריותו של השני לתאונה. הנתבעת טענה גם כנגד שעור נזקי רכבה של הנהגת על פי חוות הדעת שהוגשה ע"י השמאי מטעמה וענה כי הללו מופרזים .

פסק הדין יינתן בהנמקה תמציתית בהתאם להליך, שהוגש בסדר דין מהיר.

המסכת העובדתית:

3.הנהגת העידה על עצירתה עובר לתאונה בתחנת מוניות על מנת לאסוף נוסעת ועל השתלבותה בתנועה לאחר מכן , בהיותה בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים. לדבריה, כ- 20 מטר לאחר השתלבותה בנתיבה סטתה לעברה המשאית, שנסעה משמאל לה. פגיעת חזית המשאית ברכבה, היתה בדלת האחורית ברכבה ובדופן שמאל (עמ' 1 שורות 7-12). תימוכין לגרסת העדה, ניתן למצוא מההודעה שנמסרה לתובעת, שנרשמה לדבריה ע"י אביה לפי תיאור שלה באוזניו (נספח א' לכתב התביעה).

על נזקי רכבה של הנהגת ניתן מתמונות הרכב , שצורפו לחוות הדעת של השמאי בהם נראים כיפופי פח פנימה בדלת האחורית , שריטות ופגיעה בכנף האחורית משמאל.

לדברי הנהגת, היא מניחה כי היא אותתה והיא לא זוכרת מדוע. זכור לה, כי היא חזרה לנתיב ימין (עמ' 2 שורות 6-7).

הנוסע ברכבה של הנהגת העיד גם הוא על השתלבות רכבם בנתיב הנסיעה, לאחר שאספו נוסעת, חברה שלהם. לדבריו, המשאית סטתה במצג אלכסוני קל לעבר רכבה של הנהגת ופגעה בדלת האחורית של הרכב (עמ' 3 שורות 1-3).

4.נהג המשאית העיד על נסיבות התאונה. לדבריו, הרמזור הראה לו ירוק ולנהגת היה תמרור תן זכות קדימה. לאחר פנייתו בצומת הוא שמע רעש של פגיעה והבין שהנהגת, לא נתנה לו זכות קדימה. נזקי רכבה של הנהגת נגרמו לדבריו בשל פגיעת פינת שמאל של רכבה, בדופן הימני של המשאית (עמ' 1 שורות 3-5 לפרוטוקול הישיבה מיום 6/12/09).

בחקירתו הנגדית, אישר הנהג כי רכבה של הנהגת נסע לפני המשאית ולא היה מנוס והוא נאלץ לסטות קצת לשמאל אך לא סטה לימין. לדבריו, הוא לא הבחין ברכבה של הנהגת פונה מימין ורק שמע את רעש הפגיעה ואז, הבחין לראשונה ברכבה (עמ' 1 שורות 12-14, עמ' 2 שורה 1). קיימים לדברי הנהג שני נתיבים ונתיב חניה והנהגת, עברה את הצומת במרחק של פחות מ- 15 מטר.

5.מהעדויות השתכנעתי כי הנהגת השתלבה כבר בנתיב נסיעה בכביש לפני קרות התאונה והוכח, כי היא הקדימה בנסיעתה את המשאית בעת שרכבה היה בנתיב הימני. הנהג, הודה כאמור בכך שהנהגת הקדימה אותו בנסיעה בנתיבה.

6.אין ליישב את אי שימת לבו של נהג המשאית לרכבה של הנהגת, אלא בכך שלא בחן את התנועה מימין לו. הנהג עצמו הודה, כי לא ראה את הרכב עד לתאונה. התאונה, התרחשה כגרסת הנהגת שעשתה עלי רושם מהימן, לאחר שהיא אספה נוסעת בתחנה והנהג , לא הכחיש שהיתה גם נוסעת ברכב. בהתאם לכך, התאונה לא התרחשה מיד עם כניסת רכבה של הנהגת לצומת אלא לאחר המקום בו קיימת תחנה. יתירה מכך, גם לשיטת הנהג, מיקום התאונה היה במרחק מהצומת. לפיכך, ניתן היה להבחין בנקל ברכבה של הנהגת שעברה כבר את הכניסה לצומת ואת תמרור מתן זכות קדימה אשר הנהג התייחס אליו בעדותו.

7.מעבר לכך, עולה תהייה בדבר גרסתו של הנהג על סטייתו לשמאל כאשר לדבריו הוא לא ראה כלל את רכבה של הנהגת עד לשמיעת רעש הפגיעה ברכב. אם אכן היה סוטה לשמאל, לא צפוי שיגרמו הנזקים לרכבה של הנהגת כפי שארע בפועל.

8.מיקום נזקי רכבה של הנהגת, תומך בגרסתה על כך שהיא היתה ראשונה בכביש, לפני המשאית ומכאן, שניתן היה להבחין בה. בבחינת אופי הנזקים, של כפוף פח פנימה יש בו כדי ללמד על סטיית חזית המשאית לנתיב הנסיעה של הנהגת ופגיעתה בה, בדופן שמאל מאחור.

9.לפיכך אני קובעת כי עיקר האחריות לתאונה מוטל על נהג המשאית, שלא בחן את התנועה בכביש וסטה מנתיבו, לעבר נתיב נסיעתו של הרכב השני .

10.יחד עם זאת, אילו הביטה הנהגת במראה ואותתה עובר להשתלבותה בנתיב נסיעתה, היה בידה להבחין במשאית וכן להתריע על השתלבותה בתנועה, לאחר איסוף הנוסעת. יוער כי לא השתכנעתי מעדותה כי היא אכן אותתה ואף שהוכח שהיא השתלבה כבר בנתיב ימין , שומה היה עליה לסמן לנהגים אחרים כדי שיזהרו בנסיעתם בסמוך לה. בהתאם לכך אני קובעת כי לנהגת רשלנות תורמת בשיעור של 5% לתאונה.

11.התובעת, הוכיחה את נזקי רכבה של המבוטחת, בחוות דעת של שמאי. הנזקים, מתיישבים לפי מיקומם ואופיים עם נסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י העדים. הנתבעת, טענה כנגד

הערכת השמאי מבלי שטרחה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה.

12.שמעתי את עדותו של השמאי שהתרשמתי כי הכיר היטב את הנזקים שהוערכו על ידו וניתנו על ידו הסברים מפורטים לקביעותיו בדבר הצורך בהחלפה או בתיקון של כל חלק וחלק, על פי חוות דעתו. ניכר היה בעדותו של השמאי, שלא נעשה כל ניסיון מצידו להפריז בהערכת הנזקים ולהיפך, היכן שאושרה על ידו החלפת חלפים, נקבע כי ההחלפה תהיה לחלף משומש. יובהר, כי עסקינן בתביעת שיבוב, לגביה ידועה ההלכה כי ההנחה היא שמבטחת, לא תתנדב לשלם תגמולים גבוהים מנזקי המבוטח. תכלית מתן הפיצוי היא להשיב את המצב לקדמותו. בע"א 7148/94 הכשרת הישוב נגד חב' השמירה בע"מ , פד"י נ (4) 567 קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן: " מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן ... סבורה אני, כי כשמשלמת חברת ביטוח למבוטח תגמולי ביטוח על פי פוליסה בתוקף, תיבדק חובת התשלום מצדה למבוטח – לצורך העמדת זכות התחלוף שלה- עפ"י סבירות השיקולים שהניעוה לבצע את התשלום".